בנם של סבינה ונחמן. נולד בה' באלול תשי"א (6.9.1951) בחיפה.

יעקב גדל בחיפה. היה ילד ביישן ומופנם, שאהב מאוד מוזיקה. הוא למד בבית ספר יסודי בעיר, והמשיך לתיכון החקלאי "לשדה".

כשהיה בן עשר התייתם מאביו.

כנער גילה את כישרונו המוזיקלי, והחל לבטא את עצמו בעיקר דרך המוזיקה. לא הייתה לו אפשרות ללמוד מוזיקה בצורה מקצועית אך הייתה לו מוטיבציה, והוא למד בעצמו ואף ניגן באירועים שונים בחיפה, כגון ב"בית רוטשילד".

בשנת 1969 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת "אגוז". במהלך שירותו נפצע, לאחר מכן עבר לשרת בפיקוד צפון. הוא אהב את המסגרת הצבאית, שאף לשלמות בתפקידו ועשה הכול על הצד הטוב ביותר. יעקב היה מוערך מאוד בקרב מפקדיו.

בצבא הכיר את בלה, ששירתה גם היא בפיקוד צפון והשניים התאהבו והפכו לזוג.

ב-1974, התחיל לשרת בקבע ובשנה זו הוא נישא לבלה, אהובת ליבו. יעקב ובלה גרו בחיפה והביאו לעולם ארבע בנות – לבנת, אלינור, נטלי ומעיין. יעקב היה בעל ואבא למופת, שהרעיף אהבה על אשתו ועל בנותיו ודאג לכל מחסורן. כולם במשפחה כינו אותו בחיבה "ג'ני". הוא אהב לבלות עם הבנות, והיה מחובר אליהן מאוד. בזמן שבילה איתן, היה איתן במאה אחוזים והניח את שאר עיסוקיו בצד. היה אבא פעיל שנהג להתנדב לוועדת תרבות בבית הספר שבו למדו, תמיד דאג שלא יחסר להן כלום.

אהב להתנסות במטבח, ולאורך השנים היה שותף לרעייתו בהכנת ארוחות מפנקות למשפחה בשבתות. בזמנו הפנוי אהב לצייר ולשחק כדורגל, עם השנים התחבר מחדש למוזיקה דרך בנותיו.

בנותיו של יעקב סיפרו שהיה איש צבא בכל רמ"ח איבריו, הרבה לעזור לחיילים במצוקה והצבא היה כל עולמו. לאורך שירותו קיבל תעודות הוקרה רבות, וקיר במטבח הבית הוקדש להן – קיר הגאווה שלו. תפקידו האחרון, שאחריו השתחרר משירות, היה מפקד בסיס בבית הדין הצבאי בהדר שבחיפה, בדרגת רב-סמל בכיר.

יעקב פסי נפטר ביום כ"ו באב תשנ"ט (8.8.1999). בן ארבעים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. הותיר אחריו אישה וארבע בנות.

על מצבתו חקקה המשפחה: "מלאכים אספוך לחיקם כמו תינוק רך שיצא לאוויר העולם, ואנחנו פה זוכרים ואוהבים. היית מלאך בחייך ועתה אתה מלאך של אלוהים".

בתו ליבנת כתבה: "כל כך הזוי שהזמן עבר ואנחנו בני אותו הגיל. מטורף כמה הדברים השתנו מאז שאתה לא כאן. איבדתי את החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי, שעות של שיחות וגם כאלה שהיו ללא מילים, רק במבט. תודה על האבא שהיית לי, תודה על כל הרגעים הירוקים שחלקנו ביחד רק שנינו, זכיתי בך ועצוב לי שזה נגמר. משנה לשנה הכאב רק הולך וגובר... הלב שלי שבור."